גזר דין בתיק ת"פ 49880-03-12

1.  הנאשם הורשע, על פי הודאתו, ב- 2 עבירות של גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) וב- 3 עבירות של סיוע לגניבת רכב לפי סעיף 413ב(א)+31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.  על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד שאינו ידוע למאשימה קשר הנאשם קשר עם שניים אחרים, מואתמן רביע המכונה "ביומי" ובאסרל סאלם המכונה "באסל", לביצוע גניבות רכבים מישראל אל שטחי הרשות הפלסטינית. באסל וביומי שותפים במוסך בבית ענאן, בשטחי הרשות הפלסטינית.

במהלך השנים 2011-2010 גנבו הנאשם, ביומי ובאסל רכבים משטח ישראל, בשיטה שתפורט להלן:

בחודש אוגוסט 2010 שכר הנאשם מכשיר איתור מונחה לווין מחברת ISR, המעביר חיוויים בזמן אמת, לגבי מיקומו של המכשיר, אל תוכנה הניתנת להתקנה על מכשירי טלפון ניידים, והתקין את התוכנה על מכשיר הטלפון הנייד שלו. בחודש נובמבר 2010 שכר הנאשם שני מכשירי איתור נוספים, והעביר את שלושת המכשירים לידי באסל וביומי.

בהתאם לשיטה, היה הנאשם שוכר רכב מחברת השכרה ומעבירו לידי ביומי או באסל, והללו נהגו ברכב למוסך. במוסך התקין באסל את מכשיר האיתור על הרכב, אחד מהשניים היה משכפל את מפתח הרכב, היו משאירים את העתק המפתח בחזקתם ומחזירים את הרכב לנאשם. הנאשם היה מחזיר את הרכב לחברת ההשכרה, כשמכשיר האיתור מותקן עליו, ללא ידיעת חברת ההשכרה.

לאחר כמה ימים, היה הנאשם עוקב אחרי תנועותיו של הרכב באמצעות התוכנה שהתקין על מכשיר הטלפון הנייד שלו, ומדווח לביומי על תנועותיו של הרכב ומיקומו.

בהמשך היה הנאשם אוסף אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, מסיעם למקום קרוב למקום הימצאו של הרכב, שם היו פותחים את הרכב ומניעים אותו בעזרת המפתחות ששוכפלו כאמור לעיל, ונוהגים אותו חזרה למוסך, שם היו באסל או ביומי מפרקים מהרכב את מכשיר האיתור ומשיבים אותו לידי הנאשם.

כתב האישום מייחס לנאשם שתי עבירות של גניבת רכב ושלוש עבירות של סיוע לגניבת רכב, באופן המתואר לעיל.

מדובר ברכב מסוג מאזדה 3, אותו שכר הנאשם מחברת אלדן ביום 31.10.2010, ברכב מסוג יונדאי גטס, אותו שכר הנאשם מחברת בסט ביום 23.5.2010, ברכב מסוג מזדה, אותו שכר הנאשם מחברת אוויס ביום 24.12.2010, רכב מסוג יונדאי, אותו שכר הנאשם מחברת שלמה סיקסט ביום 6.1.2011, ורכב מסוג מזדה 2, אותו שכר הנאשם מחברת אלבר ביום 16.9.2011.

כל כלי הרכב נמכרו לאחר גניבתם באופן שאינו ידוע למאשימה.

3.  שירות המבחן הגיש תסקיר לגבי הנאשם. על פי האמור בתסקיר, הנאשם בן 27, אב לשתי ילדות בנות שנה ושנתיים, עובד כעוזר למנהל במרכז לדמוקרטיה ולפיתוח קהילתי ובמקביל גם כטבח במסעדה.

צויין כי הנאשם סיים 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה, לדבריו ניסה להתקבל ללימודי משפטים אך ויתר על כך, ניסה להתקבל ללימודי פסיכולוגיה אך לא עמד בתנאי הסף לקבלה, ולבסוף השתלב בלימודים לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת "אל-קודס". הנאשם אינו יכול לעסוק בתחום בטרם יסיים קורסי השלמה באוניברסיטה העברית. הנאשם הוא מפרנס יחיד במשפחתו, מאחר שאשתו, תושבת הרשות הפלסטינית ועורכת דין במקצועה, טרם קיבלה היתר לעבודה בישראל.

קצינת המבחן מתארת בתסקיר את התרשמותה מאישיותו של הנאשם ואת הרקע לעבירות.

ביחס לעבירות צויין כי הנאשם מקבל על עצמו אחריות חלקית. לצד הבעת חרטה מילולית, הוא מתקשה להכיר בחומרת מעשיו ונוטה לצמצם את חלקו בביצוע העבירות ולייחס אותן להתנהגותם של שותפיו לעבירות. עם זאת, הנאשם הפיק לקחים ממעשיו והביע רצון להשתתף בתהליך טיפולי.

קצינת המבחן המליצה להימנע מעונש של מאסר, כדי לאפשר לנאשם המשך תעסוקה, המהווה מקור הכנסה עיקרי למשפחתו ומחזקת חלקים מתפקדים ונורמטיביים באישיותו של הנאשם. כן המליצה על צו מבחן למשך שנה, לצורך שילוב הנאשם בקבוצה טיפולית, וצו של"צ בהיקף 400 שעות.

4.  ביום 27.2.2013 נגזר דינם של שני שותפיו של הנאשם, במסגרת ת"פ 49839-03-12.

בית המשפט קבע את מתחם הענישה של כל אחת מהעבירות בין 8 לבין 24 חודשי מאסר, ובהתאם לכך גזר את דינם של שני הנאשמים:

באסל, שהורשע בארבע עבירות, ושלחובתו עבר פלילי משמעותי, נדון למאסר למשך 4.5 שנים, מתוכו 4 שנים בגין התיק הנוכחי והיתר בגין הפעלת מאסר על תנאי מתיק קודם.

ביומי, שהורשע אף הוא בארבע עבירות ושלחובתו הרשעה קודמת אחת משנת 2006, נדון למאסר למשך 3 שנים.